Skip to Content

קוראים כותבים

רוצים להופיע כאן? כתבו לי באמצעות הטופס בתחתית העמוד

"מצאתי את עצמי יושבת כל ערב ומוותרת על שאר תענוגות הפנאי שלי כדי לקרוא עוד ועוד מהסיפור הנפלא והמיוחד הזה, שלא רק שהוא מקורי ואחר, הוא כתוב בשפה כל כך עשירה ומכבדת, שכל מילה שלו עונג צרוף, וכל משפט בו הנאה אדירה.

אם יש לכם ילד/ילדה/נער/נערה שאוהבים לקרוא – אני מפצירה בכם, קנו להם את הספר הזה! ואם יש לכם ילד/ילדה/נער/נערה שלא אוהבים לקרוא – על אחת כמה וכמה, קנו להם את הספר הזה! אם יש רק ספר אחד שתקנו להם השנה בשבוע הספר, שזה יהיה הספר הזה."

– מיכל קרייטלר, אמא של יונתן ותמרה

"איזה עולם שלם ויפה יצרת עם המילים, תמונות צבעוניות ומלאות קסם. ואיך את מחברת בין שירה לטבע, בין אלתרמן וביאליק וכישופים ולחשים, ורחל ונעמי שמר. וגיל ההתבגרות, והורים, וילדים, וארץ ישראל, ומים וצבעים. הכל יש שם באגם הצללים. עכשיו אני מחכה שהנכדים שלי יגדלו ונוכל לקרוא אותו יחד."

– אורנה חצרוני, סבתא

 

"שנתיים עברו מאז שנתתי לבכורה שלי, אז בת 10, לקרוא את הפרק הראשון (והיחיד דאז) של פרוייקט ההדסטארט של רוני גלבפיש. היא התלהבה והצטרפנו לפרויקט.

בשנתיים האלה התחלתי לעקוב אחרי רוני בטוויטר (וגם כאן), ולשמוע עדכונים על העליות והמורדות של הכתיבה, מתי הספר חזר מהקוראים, איך הלך עם הקריאה ועוד.
לכן, כשאגם הצללים הגיע בדואר לפני שבוע וחצי, פתחתי אותו קצת בחשש. הייתה לי המון סימפתיה לרוני, אבל מה אם, אתם יודעים, הספר יהיה גרוע?
לקח לי זמן לבדוק את זה – הגדולה הסתערה עליו ולא הסכימה לעזוב עד שסיימה לבלוע אותו – אבל כשהצלחתי להניח עליו את היד, החשש הזה התבדה בערך באמצע הפרק השני (את הראשון, כזכור, קראתי לפני שנתיים).
זה ספר פנטזיה לנוער כמו שספר פנטזיה לנוער צריך להיות. קולח, טס, מלא אקשן, מלא התרגשות, בכל פרק קורה משהו.
הקסם של העולם מצליח להתמקם במקום שבו הוא מספיק לא מובן כדי להשאיר תחושת פליאה, אבל מספיק מובן כדי שנבין את הדינמיקה הפנימית של העולם, מה אפשרי ומה לא.
יש בו את הדבר החשוב ביותר בספר פנטזיה – רקע שנותן הרגשה שהעולם לא נברא במיוחד עבור הסיפור הזה, ושיש עוד המון סיפורים שרק מחכים שמישהו יספר אותם (יאי! רוני עובדת על ספר המשך!), אבל שוב – בלי לעבור את הקו הדק שיגרום לקורא ללכת לאיבוד.
אבל זה לא סתם ספר פנטזיה טוב. זה ספר פנטזיה *ישראלי*. והוא כל-כך ישראלי…
החל מהנופים – הכנרת, ודגניה, ורוג'ום אל הירי, והזוויתן, וסדום.
דרך ההיסטוריה הישראלית – משאול המלך ועד הקמת סכר דגניה.
ובעיקר – השירים. שירה ישראלית נפלאה שארוגה בספר לכל אורכו בצורה כל כך נפלאה.
הישראליות הזו הופכת את חווית הקריאה בספר לחוויה אחרת לגמרי. הספר הזה מספר אמנם על כשפים ועל יצורים מומצאים, אבל אלה הכשפים *שלנו*.
וזה כל כך כיף.
קיצר, רוצו לקרוא. לא תתחרטו."

– נדב פרץ-וייסוידובסקי

"סיימתי את הספר והוא היה מרתק וממש יפה! במיוחד אהבתי את הסוף. מחכה כבר לספר הבא!"
– תהילה קירש, 14

"ספר הפנטזיה הכי טוב שקראתי השנה. עולם מרתק שיסחוף אתכם לתוכו כך שלא תרצו לצאת."
– יונתן קרייטלר, 12.5

 

 

"אהבתי את הספר מאוד. מאוד מאוד. יש בו קסם חזק ועמוק. אני ממליצה לקרוא אותו כמוני ביום וחצי, עם פלישה לחלומות באמצע. אבל אם לא, אז בביסים קטנים, שלא ייגמר מהר. השירים, והשמות, והנופים, והנשים הנפלאות. כל כך אהבתי את השפה, את המילים, את התיאורים. מהנשגב לדיבורי."
– ענבל שגיב נקדימון (מתרגמת)

 

"הספר שלך פשוט נהדר, איזה עולם מופלא ועשיר ומורכב יצרת. קראתי אתמול עד שנרדמתי וכל מה שבא לי זה להמשיך לקרוא. אני כבר מודיעה לך שזה חייב להיות טרילוגיה. איזה המצאות גאוניות."
– שלומית ליקה

 

את אגם הצללים, ספר הפנטזיה החדש של רוני גלבפיש, בלעתי תוך יומיים. נכון, כבר עברתי את הגיל בו אוכל לעלות לאוטובוס עם כרטיסיית נוער בלי שהנהג יבחין בתרמית (עוד יש בכלל כרטיסיות כאלה? אולי עצם השימוש במונח מעיד על התרמית), אבל את הספר הזה, למרות שהוא מיועד לקוראים צעירים, הייתי סקרן לקרוא הרבה לפני שיצא לאור. מיד כשהגיע לידיי התיישבתי לקרוא בו, ואני לא מתבייש אפילו לרגע לומר שנהניתי מאוד. לא אלאה אתכם בביקורת ארוכה, אבל הנה שבעה דברים שאהבתי בו במיוחד:

הצללים ציורי ועשיר בפרטים, וגרם לי לשקוע במציאות הסיפור ולשכוח את עצמי בתוכו. לא העתק של משהו שכבר קיים, אלא עולם חדש, יצירתי ומקורי.

1. גלבפיש מצליחה לעמוד במשימה הראשית שעומדת בפני סופרי פנטזיה: לברוא עולם חדש, על החוקיות הפנימית והקסם שלו. העולם של אגם הצללים ציורי ועשיר בפרטים, וגרם לי לשקוע במציאות הסיפור ולשכוח את עצמי בתוכו. לא העתק של משהו שכבר קיים, אלא עולם חדש, יצירתי ומקורי.

2. בעיניי הספר קריא, זורם, ובעיקר כיפי. אני מאמין שהוא יגרום לכל אחד לרצות להיות בן סהר שמתעופף בשמי הארץ, מכשף כשפים, רץ עם זאבים ורוכב על נמרים. לא שחסרים בספר קונפליקטים ומתח, אבל התחושה המיידית שהוא מעביר לקורא היא של שחרור והנאה.

3. למרות שמצוין על העטיפה שהספר הוא פנטזיה לנוער, הוא מתאים לקוראים בכל גיל, מנוער צעיר ועד מבוגרים. בעולם שאחרי חוק הסופרים, אני בטוח שהורים מעדיפים לקנות ספר שכל ילדיהם יוכלו לקרוא – הצעירים יותר והצעירים פחות. במקרה של אגם הצללים, אני בטוח שגם ההורים לא יוכלו להניח אותו מהיד.

4. האתגר האולטימטיבי של סופר פנטזיה ישראלי הוא למקם את הפנטזיה בישראל. גלבפיש עומדת באתגר הזה בהצלחה רבה בכל המובנים. המיקומים הגיאוגרפיים (בישראל), השפה (עברית), השמות (עבריים), ומגוון ההתייחסויות לחי ולצומח של ארץ ישראל הופכים את הספר הזה לפנטזיה "שלנו".

5. גלבפיש מצליחה לשלב בכתיבתה משלבים שונים של עברית: שפת פנטזיה וכשף, ציטוטים מתוך השירה העברית, דיאלוגים ועוד, והכול משתלב יחד באופן זורם ונעים לאוזן.

6. נדיר למצוא ספר מקצועי כל כך מאת סופרת מוכרת ומוערכת שיוצא בהוצאה עצמית. גלבפיש עומדת גם במשימה הזאת בכבוד: לא הצלחתי למצוא אפילו היבט אחד של ההפקה בו הספר נופל מספרים של הוצאות גדולות ומכובדות. ראוי לציין את האיור הנפלא על עטיפת הספר ואת שלמות העריכה, ההגהה, העימוד והדפוס.

7. מעבר לעלילה (הסוחפת) ולעולם הבדיוני (המוחשי והעשיר), אגם הצללים גרם לי לחוש שהוא מתרחש בעולם פנטסטי מורכב בהרבה ממה שכבר נחשף בספר. אני מקווה שזאת תחילתה של סדרה ושנזכה לראות ספרי המשך בהקדם.

בהצלחה, רוני, ותודה על כמה שעות של כיף בחברת הספר הנהדר שלך!

 

–  אורי שרון, מחבר הספר איך כותבים סיפור.

 

captcha

תפריט
תפריט