המסע אל הכריכה היה ארוך ומרתק. ראשית, סיפרתי לאסף בן ארוש, המאייר, על תמר ויערה, שתי תאומות ג'ינג'יות עזות נפש שחיות על גדת אגם ויוצאות בעל כורחן למסע. זו הסקיצה הראשונה שאסף צייר, ויובל סער, המעצב, הוסיף לה כיתוב ראשוני, כדי שנוכל לדמיין כריכה:

400firstsketch

המפגש הראשון עם התאומות של אסף.

זה היה כל כך יפה, אבל לגמרי אפל מדי. ביקשנו מאסף משהו קצת יותר צבעוני. הספר מיועד לצעירים, ורצינו שזה ישתקף גם בכריכה. אז הוא שלח לנו את זה:

צבעוניות מסחררת

צבעוניות מסחררת

מאוד מאוד אהבנו. זה היה עליז וילדי ושמח. יובל אמר שצריך משהו דומה, אבל קצת יותר פנטסטי ואפל. אסף שלח את הגרסה היפה הזו. (יש לי חברה שכל כך אוהבת את הגרסה הזו שהיא ביקשה שנעצור כאן. לא עצרנו.)

בהחלט יותר אפל, נכון? העץ מאחורי יערה מופיע לי בחלומות.

בהחלט יותר אפל, נכון? העץ מאחורי יערה מופיע לי בחלומות.

הפעם היינו הרבה יותר שלמים עם האיור. ביקשנו מאסף שינויי צבע בלבד, אבל כשהוא נכנס חזרה לאיור קורים דברים. גם הפעם הוא נגע בכל. צבע, מרחב, אור, ותוספת חשובה אחת. כנפיים. לתמר ויערה יש כנפיים.

זה הולך ומתקרב, מלמל יובל. זה כבר כמעט כמעט שם.

 

400forthsketch

שובן של הכנפיים

כשיובל חושב הוא מהמהם. יומיים שלמים חלפו מאז קיבלנו את האיור, והוא עדיין המהם. אמרתי לו שזהו, זה מספיק טוב. שהגיע הזמן להפסיק את התהליך הארוך הזה. הגענו.

יובל, בתגובה, המהם.

בצהרי היום השלישי, קיבלתי ממנו מייל: הרשיתי לעצמי קצת להתפרע בהשפעת הסיפור ולהפוך את היוצרות, תרתי משמע. אל תיבהלי.

נו, ברור שנבהלתי. לא ידעתי מה אני רואה. זה היה מוכר, אבל לגמרי זר. אסף צייר הכל מחדש, אחרת? מה קרה פה בדיוק?
ואז הבנתי, וידעתי: זהו זה.

כי זה מה שיכול לעשות בשבילך מעצב טוב. או במקרה של יובל, מבריק. לקחת את מה שמספיק טוב, לגמרי מספיק טוב, להפוך אותו על הראש, ולקבל משהו שהוא הכי טוב שאפשר.

הוא אפל בדיוק במידה הנכונה לספר ילדים, והוא מוצלל, ויש בו את שני העולמות, והחשוב בהם – הדמיוני – במרכז. ויש בו את כשרון הציור החד פעמי של אסף. וזה איור הכריכה הסופי של אגם הצללים.

איור: אסף בן ארוש.
עיצוב: יובל סער.

finalsketch

הופ! יערה קפצה למים.

רוצים את האיור היפהפה הזה לחדר הפרטי שלכם? בחנות הצללים תוכלו לקנות עותק שלו.

ציירתם גרסה משלכם של עולם הצללים? שלחו לי!