OUR BLOG

21 מאי 2019

חדר מלא בפחדנים

חדר מלא בפחדנים

במהלך עשרות רבות של סדנאות וקורסים שלמדתי ולימדתי עד היום פגשתי מעט מאוד תלמידים בטוחים בעצמם. ממש מעט. שלושה או ארבעה. כל האחרים היו חסרי ביטחון. למעשה, אלה שנראים בטוחים בעצמם מפחדים יותר מכולם.
בכל פעם שכותבת מקריאה טקסט ומקבלת משוב חיובי היא מופתעת. בכל פעם שכותב שומע מילה טובה מאחרים הוא המום. לעיתים קרובות המשוב החיובי גורם להם לתהות בינם לבינם אם כל חברי הקבוצה או הקוראים פשוט קצת סתומים. ואולי גם המנחה סתומה. אין דרך אחרת להסביר את ההצלחה.

התרופה היחידה לחוסר הבטחון העמוק הזה היא כתיבה. במהלכה ואחריה אנחנו עסוקים במילים, בניסוח, ברגש, בתמונה, בדבר עצמו. כל כך עסוקים שאנחנו כמעט מצליחים להשתיק את הקולות השליליים בראש שלנו.
ואז אנחנו מסיימים לכתוב קטע, וחוסר הבטחון חוזר. כמו כלבלב נאמן הוא מתיישב למרגלות כל אחד מאיתנו ומלקק אותנו באהבה. או נושך בזעף, כל אחד והכלבלב שלו.

לא אשת בשורות אנוכי. עם הזמן חריפותו של חוסר הבטחון עשויה להתעמעם, אבל אצל רוב הכותבים היא לא נעלמת אף פעם. חוסר הבטחון הוא חלק חשוב וטבעי מהעבודה. הוא משאיר אותנו במצב של חוסר ודאות, סקרנות ועניין. מי שיודע לא צריך ללמוד, וכותבים צריכים ללמוד לעד. להתבונן, להקשיב, להיות עדים חקרנים. ולכתוב. אנחנו חייבים לכתוב.
התרופה היא לכתוב. תרגלו כתיבה לעיתים תכופות, בנדיבות, בסבלנות. מתוך התרגול יצמחו לכם סיפורים, ובמהלכם תלמדו לאט לאט להוריד את המגננות ולכתוב, למרות הפחד. עם הפחד.

קטגוריות: על הכתיבה

תגובות

admin

Write a Reply or Comment