OUR BLOG

13 מרץ 2019

על מה ולמה, אמנות ואומנות

על מה ולמה, אמנות ואומנות

כמה יפה המילה אמנות. כמה נהדרת, מלאה הבטחה וקסם.

אבל יותר ממנה יפה המילה אומנות. כאן אין שום הבטחה, רק תועפות של עבודה קשה. את זה כל אחד יכול לעשות, לעבוד קשה. ואין שום הבטחה לתוצאות מושלמות, לאיזה קסם שיתחולל. פשוט לעבוד.

*

הראיון המובטח עם דויד גרוסמן גרם לי לקנות את ידיעות אחרונות ביום שישי. אני אוהבת את גרוסמן אהבת נפש. הוא סופר נפלא, עדין וטוב לב. פעם נפגשנו ושוחחנו, והתרשמתי מהענווה ומהחביבות שלו.

וגרוסמן מלך. למרות הכותרות על השכול והיוגה, הוא דיבר רק על מה שמעניין אותו לדבר עליו במרחב הציבורי – האמונות הפוליטיות שלו. היה גם מעט על חייו כסופר מצליח ועל ההשלכות שיש לדבר הזה. אבל הפעם הוא לא דיבר בכלל על האומנות.

זה איכזב אותי, שוב. אני לקטנית אובססיבית של פרטי מידע על סופרים, אבל רק כאלה שקשורים לאומנות, ה-craft, כמו למשל:

  • ז'ורז' סימנון כתב בפרצי כתיבה דחוסים, רצופים. ספר בעשרה עד עשרים ימים, שבהם כתב מהבוקר עד הערב. בצהריים אכל עם הילדים, אבל מלבד זאת היתה דלת חדרו סגורה בפניהם.
  • דויד גרוסמן כותב בכתב יד על נייר. הוא מעתיק כל פרק שוב ושוב. כך הוא עורך את עצמו.
  • עמוס עוז מעיד שהוא קם כל בוקר ויושב לעבוד כפקיד.
  • מאיר שלו עושה את אותו הדבר, אבל בנעלי עבודה של חקלאי. כשהוא צריך לשנות את סדר הפרקים, הוא רושם את שמותיהם על פתקיות מרובעות, מסדר אותן על הרצפה ומניע אותן ממקום למקום בעזרת מקל ארוך.
  • ג'ון אירווינג כותב עשר שעות ביום. כתיבת ספר אורכת אצלו כשלוש עד חמש שנים. עשרה אחוזים מזמן העבודה מוקדשים לכתיבה, תשעים אחוזים לשכתוב.
  • ש"י עגנון כתב ליד סטנדר, בעמידה, שלוש שעות מדי בוקר.
  • נורית זרחי כותבת בבוקר, מהר, לפני שיגיע הטלפון הראשון. מהרגע שהיא משוחחת עם מישהו, לא תצליח עוד לכתוב דבר.
  • יהושע קנז כותב רק בחו"ל. פעם היה שותה אלכוהול ומעשן במהלך הכתיבה, אבל הוא הפסיק. הוא אומר שאלכוהול וסיגריות פוגעים בבריאות אבל עוזרים לכתיבה. הוא מתגעגע אליהם.
  • א.ב. יהושע כותב כל הזמן, בין לבין. בבוקר הוא באוניברסיטה, בצהריים כותב, יוצא אחר הצהריים לפגישה פוליטית, חוזר וכותב עוד קצת.
  • סמי ברדוגו כותב שעתיים, אחר הצהריים, לאחר שהוא מסיים את עבודתו.

(יש לי עוד המונים כאלה, אני אוספת אותם. בולים של נחישות וחריצות.)

אני יכולה להביט שעות בצילומי חדרי עבודה של סופרים, כמו בסדרה הזאת בגארדיאן.

האם הם כותבים בעט, במכונת כתיבה או במחשב? למה? האם הם יושבים באותה פינה כל היום? בוקר או לילה? איך האור נופל? יש סוג מסוים של עט שהם מעדיפים? יש להם טקסים קטנים? איך הם מפתחים רעיון? וכמה זמן זה לוקח? האם הרעיון יושב בפינה ומתבשל במשך המון זמן, או שמיד מזנקים כדי לתפוס אותו וכותבים במהירות?

אנחנו לא חייבים להבין איך נוצרת אמנות. איך מפזרים גרגרי פלא על מילים. אף אחד לא יודע איך זה קורה, אני חושבת. אבל אומנות, את זה אני דווקא מבינה ואוהבת. זאת פשוט עבודה קשה. לשבת המון המון שעות ולכתוב המון המון מילים. ולמחוק אחוז עצום מהן. ושוב. פשוט מאוד.

תרגיל

(יהיו המון כאלה, צריך איזשהו פורמט גרפי להכיל אותם)

התעמלות בוקר:

פקחתם עיניים? יופי. לא משנה מה עכשיו, במקום להמשיך לגלול את הפיד, בואו נגנוב חמש דקות לכתיבה. ההבטחה: כל היום שלכם יהיה טוב יותר.

התרגיל: יש משהו מוזר באיש הזה.

(לאו דווקא האיש הזה, היתום של ואן גוך. אבל אולי דווקא כן הוא. לבחירתכם)

קטגוריות: בעניין אחר

תגובות

admin

Write a Reply or Comment