אם תרצי

פרולוג כשהייתי בת שבע עשרה וחצי הייתי מאוהבת בבחור מפתח תקווה. היו לו עיניים חומות עצובות שהוא השפיל תמיד במבוכה וסנטר פרומיננטי. היום היו אומרים עליו שיש לו פנים אקספרסיביות. אבל אז רק קראתי לו "פתח תקווה", והוא קרא לי "עומר". גם הוא היה מאוהב בי. (רגע, די, אני בת 43 בעוד חודשיים וחצי. דברים [...]

אלחנדרה ואני עומדות בין הכסאות. בעלה נסע לפוסט דוק ביפן לחצי שנה. היא לבד עם הילדים. היא נראית מוטרפת מעייפות ולא ציירה כלום כבר שבועות. אנחנו לא אומרות מילים מסוימות. "זכרון". "מוות". "אבא". השיחה מתנהלת מעצמה. היא יודעת את עצמה. זה ממשיך גם אחר כך, אומרת אלחנדרה. ואני אומרת לה: כשאני שואלת שאלות על דף, [...]

בשבע וחצי כבר הייתי באוטו. היה לי ספר אחד שאני צריכה לקרוא, ספר אחר שאני רוצה לקרוא, לפטופ, בקבוק מים. במהלך השעתיים הקרובות הגרר אמור להגיע. בשבע וארבעים, אחרי שמצאתי תחנה שמשמיעה מוזיקה קלאסית ופתחתי את הספר (כמובן: זה שרציתי לקרוא, לא זה שצריך), הגרר הגיע. הוא היה בחור דק וכהה. דיברתי איתו. הוא ענה [...]

ספר צילומים סהרורי ומפתה. ספר קומיקס חצוף ופרוע. ספר אמן המשלב סיפור אוטוביוגרפי בפרוזה פואטית עם ציורים עזי מבע וצילומים מטופלים. אלה רק אחדים מכתבי היד שעברו בין ידי, הלוך ושוב, לאחרונה. אני עובדת עם כמה הוצאות ספרים, והיחסים, טפו טפו, מצוינים. קשרי עבודה, ואפילו חברויות. אנשים שיודעים על כך מביאים לי כתבי יד. לפעמים אני [...]

לפני 43 שנים הם  נישאו. היא בשמלה לבנה ובטן של חודש שלישי, הוא בבלורית זהובה, עצומה. נישואים גרועים הם גיהינום ללא שטן. מן הסתם הביאו את קשייהם אל תוך הזוגיות הצעירה, אבל איזו תיבת תהודה של כאב הם הפליאו ליצור ביחד. ביתם היה למקום מסוכן ואלים לכל הבאים בשערי לילותיו. והשמיכה המסוכרת הדקה שעטה בשעות [...]