OUR BLOG

04 נוב 2019
הישבן של פסל דוד מאת מיכאלאנג'לו

אבן גדולה של מילים וטעויות

אבן גדולה של מילים וטעויות

הישבן של פסל דוד מאת מיכאלאנג'לו

אתמול קיבלתי מייל ממורן המתוקה באמריקה. היא נורא רוצה לכתוב משהו. טקסט שמבוסס על תקופה בחייה. היא כתבה:

איך מתחילים רוני? איך את מתחילה כשיש לך רעיון?
מסדרת מראש איזה מבנה, מתכננת ראשי פרקים? או ישר ניגשת לעבודה?
ואיך את מתמודדת עם הקולות האלו, שמתחילים ללחוש רגע אחרי שהתחלת, שכדאי לך לוותר וזה לא מספיק טוב?

השאלות האלה כל כך מוכרות. מעצמי, מחברים, מהתלמידים שלי. הן מופיעות שוב ושוב במשך שנות הכתיבה, והתשובות משתנות לפרקים, בהתאם לסוג הסיפור והמספר, הזמן והקולות. יש אינסוף דרכים לכתוב.

אבל אנחנו מכירות הרבה שנים, ואני יודעת שמורן לא כתבה הרבה זמן, אז אני מעזה וכותבת לה:

שימי טיימר לחצי שעה, ותכתבי הכי מהר שאת יכולה. אל תעצרי, אל תחשבי, אל תמחקי כלום כלום כלום. אפילו לא מילה.
תעשי את זה מחר שוב. מחרתיים שוב. כמה ימים רצוף. בעוד שבוע תראי מה קרה.
לא תכנון, לא מבנה, לא ראשי פרקים. אם כותבים מספיק מהר הקולות האלה מסתבכים ברגליים של הטקסט.
תעני לקולות. תגידי שזה לא לפרסום, את רק מקשקשת. שבין מה שאת כותבת עכשיו לבין הפרסום יש חודשים של שכתוב ושינוי, חשיבה וחרטה. הכל טוב.
ותספרי לי איך היה.

 

גוש האבן

לפני כמה שנים נתקלתי במשפט של מיכאלאנג'לו שעורר בי קנאה עצומה: "בתוך כל גוש אבן חבוי פסל, ומשימתו של הפסל היא לחשוף אותו."

תארו לעצמכם. בדיוק ההיפך מהכלום הזה של דף מחברת חדש, או סמן מהבהב באמצע ים לבן על המסך. גוש אבן.

סלע על מדשאה על רקע שמיים כחולים

כי אם עבור הפסל התחלה חדשה היא סלע, הרי עבור הכותבת מדובר בחלל ריק שמתמלא במהירות בחששות ואי ידיעה. איך יישמע הסיפור הזה? מי המספר? מאיפה מתחילים? זה נכון בכל סיפור מחדש, ונכון פי כמה כשמדובר ברומן.

הגישה שהצעתי למורן קצת אחרת. היא מניחה שלפני שמתחילים לעבוד צריך ליצור את גוש האבן ממילים וכוונות, מחשבות תועות וטעויות.

רק כשאנחנו מסיימים את הטיוטה הראשונה יש לנו גוש אבן, ורק אז ניתן להתחיל לחצוב מתוכו סיפורים. מתוך כך ברור שהתהליך העמוק והמשמעותי מתחיל רק אחרי שהאבן מונחת על השולחן.

ואם זו רק אבן, כל מה שנותר הוא להדהיר מילים לא מלוטשות, לעשות בלגן, להדביק פסקאות, לעשות טעויות. בסוף, כשתהיה לנו אבן, נוכל להתחיל.

ואחרי המסע הזה נעבור לשלב הבא, וגם אותו מתאר מיכאלאנג'לו יפה כל כך: "ראיתי את המלאך בשיש וחצבתי עד שהוצאתי אותו לחופשי."

 

הפסל "מלאך" של מיכאלאנג'לו
מלאך, מיכאלאנג'לו

תגובות

roni

Write a Reply or Comment