אגם הצללים

אגם הצללים הוא הספר שהציל אותי.
משבר הספר השני הוא לא אגדה, במקרה שלי. הוא התממש במלוא עוזו. אחרי שהתפרסם הספר הראשון שלי פשוט לא הצלחתי לכתוב שום דבר. התחלתי ונטשתי סדרה של רעיונות מצוינים. לא מצאתי את הדרך לחזור אל הכתיבה.
אז החלטתי להרים ידיים. פשוט לעזוב את הכתיבה ולעשות משהו אחר.
וזה אכן מה שעשיתי, לא כתבתי כלום.
תוך זמן קצר להפתיע איבדתי את השקט הנפשי לגמרי. הייתי חייבת לכתוב משהו, אבל לא ספר.
אז כתבתי משהו. כתבתי סיפור לילדים שלי. באותה תקופה גרנו בתל אביב והתגעגעתי ממש למרחבים ולטבע. הסיפור שצמח תחת ידי התרחש כולו בנופים פתוחים, והגיבורות שלו היו תמר ויערה, תאומות מעופפות שאסור להן לעוף. והן פרשו עבורי כנפיים.
מהר מאוד הילדים שלי הבהירו לי שאני כן כותבת ספר, גם אם אני בהכחשה, ואגם הצללים הפך לספר.
בתקופה ההיא התחולל בתעשיית הספרות משבר חוק הספרים, ואני החלטתי להוציא את הספר הזה לבד, בהוצאה עצמאית. אחרי מימון המון מוצלח וכמה שנים של עבודה מאומצת, הוא יצא לאור והצליח במידה שהממה אותי.

אגם הצללים זכה בפרס גפן, בעיטור הפנקס לספר מקור, באות ספר הפנטזיה הטוב של הספריה הפנטסטית ובפרס דףדף לספרות ילדים.
הספר נמכר במהדורות רבות וזכה לביקורות נפלאות ומחממות לב. וזכה להכלל במצעד הספרים ובסל תרבות.
הספר הזה קרוב מאוד ללבי, בזכות ילדיי שעבורם ובהשראתם נכתב, והודות לקהילה היפהפיה שנוצרה סביבו עוד לפני שהושלמה הכתיבה.

מנימוקי עיטור הפנקס:

אני בוחרת ב"אגם הצללים" בלב שלם ובנפש חפצה, מפני שזה ספר בשל, פיוטי, מסקרן, מרגש ומותח. מפני שזה ספר שניכרת בו היכרות עמוקה עם עולם ספרות הפנטזיה בכלל וספרות הפנטזיה לנוער בפרט אבל ניכרת בו לא פחות המקומיות, הישראליות והאהבה לתרבות העברית ולנופים הישראלים.
אני בוחרת ב"אגם הצללים" מפני שזה ספר שבדיוק כמו גיבורותיו העז והצליח לעוף גבוה, ולעשות קסמים.
(הנימוקים המלאים כאן)

מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר:
גלבפיש משכילה לברוא עולם קסום בעל חוקיות משלו הנשמרת באדיקות לאורך כל הספר, ולאכלסו בדמויות מורכבות המשכנעות ביכולתן לעורר בקורא מגוון רגשות.
זהו ספר שילווה את הקוראים הצעירים בטיולים ברחבי הארץ, בשיעורי תנ"ך וספרות ובשעות של פנאי וחלום ויעניק להם תחושת בית בנופי הארץ ובתרבות העברית. כל זאת מתוך הנאה מיופיו ועושרו של סיפור טוב, וללא שמץ של טרחנות דידקטית. מומלץ ביותר!

איריס גנור, אלה יווניה קוראת ספרים:
ספר שהוא כולו מחמדים וממתקים – מרתק, מותח, מאלף, מחנך (קצת, כי יש לה גם אג'נדה, אבל אין היא פוגמת בסיפור כלל וכלל). ספר ששיאו בסצנת הסיום, שאז אי אפשר להניחו מן היד, אף אם השעה מאוחרת ושמורות העיניים כבדות. אי אפשר להפסיק. עד תומו.
לכתוב ספר פנטזיה בעברית, מקומי, ולבני הנעורים, זה עניין מסובך מאין כמותו. רוני גלבפיש עשתה זאת במיומנות ובכשרון, ואיתה ניתן לרחף על כנפי הדמיון אל עולמות מרוחקים מאיתנו וקרובים עד מאד. מומלץ לגמרי.

תמר ויינברג:
יש לי כלכך הרבה סיבות טובות לאהוב את הספר הזה.
קודם כל בגלל העברית המשובחת שלו. שנית, בגלל מיקום העלילה ברמת הגולן, כנרת, דגניה ונהריים ומדבר יהודה וים המלח. אבל בעיקר בגולן, ביתי כבר ארבעים שנה. שלישית בגלל גיבורות הספר התאומות, שבהיותי אמא לתאומות אני מרותקת לעניין. ורביעית, משום שלאחת התאומות קוראים תמר, ואת זה לא צריך להסביר.
אבל גם בלי כל הסיבות המוזכרות לעיל, אני אוהבת את הספר הזה מפני שהוא מלא בקסם.

עטרה אופק, המתלהבת:
וואו. אין לי מלה אחרת, בחיי. זו התגובה המיידית שלי בסיום אגם הצללים.
כי כן, נראה שזה מסוג הספרים שנקטפים מהנצח, סיפור של אמת עם מקום משלו בעולם, ויהיה נפלא אם יהיו לו המשכים, כי הדמויות מעניינות מכדי להיפרד מהן מקץ ספר בודד. לוּ אני מו”ל – הייתי משקיעה בספרי ההמשך. ואילו התייעצו איתי במשרד החינוך, הייתי מכניסה אותו כספר חובה לשיעורי הספרות בחטיבת הביניים. ספר מכושף ומכשף, בעברית נהדרת, ספר מפתיע שלא מפסיק לצלול למעמקים ולהמריא לגבהים עד העמוד האחרון.

רמי שלהבת, בלי פאניקה:
"אגם הצללים" הוא ספר יפהפה, מוקפד מאוד שנעשה בתשומת לב רבה לפרטים ועם ביקורת עצמית גבוהה. התוצאה היא סיפור מרתק על קסמים, התבגרות ועל שתי אחיות שהאהבה ביניהן עומדת למבחן. ימים יגידו אם הקריירה של גלבפיש כמו"לית תעלה יפה. מבחינה ספרותית היא כבר הצליחה.

יחיעם פדן, ריח של ספר חדש:
סיפור נהדר, הנסמך על ידע עמוק בחי ובצומח של ארץ-ישראל וגם בכישוף ובשירה, שהם היינו הך.

מיה מיטב מגן, אמא ירוקה:
הסופרת הפליאה לרקום סיפור קולח, קצבי, מותח ומרגש, בשפה עשירה שלא נראית תדיר במחוזותינו.

הדר גילה (בת עשר):
הדבר הראשון שעלה לי לראש ברגע שסיימתי לקרוא את הספר היה- מתי יוצא הספר הבא? ובקיצור- זה אחד הספרים הכי טובים שקראתי.

סופי טני, גברת הבלים:
רוני גלבפיש כתבה רומן התבגרות על שתי נערות אחיות, והוא רומן התבגרות מופלא. הוא קורה פה, בארץ ישראל, ולא מייבא נופים מארצות אחרות, ולחשי הקסם בו לקוחים הישר מתוך אוצר השירה העברית.

מאירה ברנע גולדברג, מאקו:
ספר הפנטזיה לנוער הכי טוב שיצא לאור בשנים האחרונות.

בכל סרלואי, שבת, מקור ראשון:
בערך לקראת הרבע הראשון של הספר, הרגשתי איך לבי מגלה שיש לו כנפיים, מרפרף בהן עד שנפרשו ומתחיל להמריא. אם ההרגשה הזו אומרת לכם משהו, ותמיד חלמתם ואהבתם לעוף, והרגשתם שיש לכם איברים נפשיים שטרם נפרשו, קראו את "אגם הצללים".

גלעד נדלר, מקור ראשון: (פורסם גם באתר נוריתה):
וואו. הרבה הרבה זמן לא זכור לי ספר פנטסיה כל כך משובח. לא להאמין שהספר הזה יצא בהוצאה עצמית.
הגאונות בכך שלחשי קסם מובעים דרך ציטוטים של שירים ישראלים הממה אותי בכל לחש מחדש, פשוט רעיון נפלא. אני לא מצליח להבין למה בכריכה האחורית הספר מוגדר כ"פנטזיה לנוער", כי כל קורא מבוגר שאוהב פנטזיה יעוף על הספר הזה ויסחף לעלילה המצויינת שלו, יתאהב בתמר ויערה, באייר ובשלל הדמויות המסקרנות.
הספר כתוב בשפה עשירה וצבעונית, גבוהה, אבל לא מרתיעה. החיות שנושבת מכל דף, והעולם שנברא מולנו, עם כללים מובנים, השואב את השראתו גם מעולם התנך, הציטוטים ממקורות תנ"כים ומשירים ישראלים יפהפיים, ובעיקר ההזדהות ו"ההיכרות" שקל לנו לעשות עם הדמויות כי הן מכאן, ויש להן שמות ישראלים, (אז מה אם יש להם כנפיים?) כל אלה משאירים אותי עם שאלה אחת- מתי כבר יגיע הספר הבא בסדרה?
שורה תחתונה: חובה לכל חובב פנטזיה.

ענת שפירא לביא, מילים שענת:
אגם הצללים הוא קודם כל סיפור עלילה מרתק ומותח, שהקוראים הצעירים והמבוגרים שיתחילו לקרוא בו יתקשו להניחו מהיד (וסליחה על הקלישאה. אבל זה ממש כך). בנוסף יש בו גם רגישות לשונית גדולה, המצאות מילוליות מבריקות, שנונות, ולעתים מלבבות ממש (חיריקים!), והמון כבוד לספרות ולשירה העברית.

טל מרמלשטיין, ישראל היום:
"פנטזיה ישראלית לבני נוער היא עדיין ז'אנר שמשגשג בישראל, בעיקר בקהילת הבלוגוספירה, ויציאתו של "אגם הצללים" מאת רוני גלבפיש היא בשורה משמחת לחובבי יצורי הכשף. גלבפיש, שהוציאה את ספרה באופן עצמאי ושזהו ספר הנוער הראשון שלה לאחר רומן אחד למבוגרים, היא כותבת מעמיקה, מקורית ואינטליגנטית. וכמו כל ספר פנטזיה טוב – אין הוא עוסק רק בחיות פרא ובמלחמה בין בני האור לבני החושך."

נופר קידר, ספריית הלילה:
אחד ההישגים היפים של "אגם הצללים" טמון בעברית שבה כתוב הספר, עברית שלמראית עין היא חסרת כל מאמץ. גלבפיש שמה בפיהם של יצורי הכשף שמאכלסים את הסיפור עברית ישראלית קולחת, לצד ציטוטים משירי משוררים בני זמננו ופה ושם עברית קדומה יותר.

רבקה קופלר, אוספת אוצרות:
הסיפור כתוב יפה להפליא. רוני גלבפיש אורגת לחשי כשף וקסם כדי לבנות סיפור מופלא. הופכת מילים רגילות של יום-יום למילים שמסוגלות לעוף.
מומלץ מאוד לקריאה בכל הגילאים.

שלומית ליקה, ספרים וחיות אחרות:
אם אתם אוהבי פנטזיה או שיש לכם בני הנוער כאלה, זה הספר שתקנו להם. רוני גלבפיש הצליחה ליצור עולם מורכב ועשיר ומרתק. פנטזיה ישראלית מעולה שמאז “הלוייתן מבבל” של הגר ינאי, לא שמחתי כל כך לפגוש. סיפור נפלא מלא דמיון שהוא כולו אהבת השפה והשירה, גיבורות אמיצות, תאומות ג’ינג’יות שעפות ומצלהבות (תקראו ולא תבינו איך חייתם בלי זה), נלחמות ואוהבות. לעולם שוב לא אביט בכינרת ובהרי הגולן באותו מבט.

סקירות באתר נוריתה

סקירות באתר סימניה