אני בוחרת ב"אגם הצללים" בלב שלם ובנפש חפצה, מפני שזה ספר בשל, פיוטי, מסקרן, מרגש ומותח. מפני שזה ספר שניכרת בו היכרות עמוקה עם עולם ספרות הפנטזיה בכלל וספרות הפנטזיה לנוער בפרט אבל ניכרת בו לא פחות המקומיות, הישראליות והאהבה לתרבות העברית ולנופים הישראלים.
לגלבפיש היה רעיון גאוני בפשטותו –שכל כולו אהבה למילה העברית הכתובה- להפוך את שורות השירה העברית היפיפיות והמרגשות, ללחשי קסם של ממש. ליצור סערה בשמים ע"י אמירת "כי סערת עלי", לאסוף אבני לגו מפוזרות כשמצווים עליהן "קוביות נרדמות מסודרות בסל" – אין פשוט מזה, אין מבריק מזה, ואין מתנת אהבה מרגשת יותר שבכוחו של סופר להעניק לתרבות העברית.
הכותבת מלהטטת בין תיאורים אוהבים ומדויקים לנופי הכנרת וים המלח על כל עושר החי והצומח הממלאים אותם לבין תיאור רגיש ועדין של נפשות צעירות של בני נוער, כשעולם הפנטזיה מאפשר לכל רעיון להתרחק מהרובד המטאפורי ולהשאר על הקרקע – או באויר – של העולם הפנטסטי שיצרה. כך כשנערה לומדת לראשונה לפרוש את כנפיה ולעוף – התיאורים פיזיים ו"אותנטיים" לחלוטין, אבל קל להזדהות גם עם המישור המטאפורי.
כל אלה מתקיימים בתוך עולם פנטזיה אמין, עשיר ומלא של בני סהר ובני רשף, יצורים דמויי אדם בעלי כנפים וכוחות קסם, כשנפלאותיו של העולם הזה מתוארות עד הפרטים הקטנים ביותר ונוצרת תחושה שאפשר היה לכתוב עוד שלל סיפורים המתרחשים בתוך אותו עולם ספרותי.
ובלב הרקע העשיר הזה ניצב סיפור: סיפור יחסיהן המורכבים של שתי תאומות זהות, היעלמותה של אחת מהן והקשר של כל זה למיתוס מומצא שיסודו בימי בעלת האוב המקראית ושבכוחו להשפיע על קיומו של העולם כולו. הסיפור מצליח לרתק ולרגש גם בקריאה שנייה והכל כתוב ברצינות רבה ובהקפדה על הפרטים הקטנים אבל גם תוך שימוש בהומור משובח.
ואם כל אלה לא מספיקים, מדובר גם בספר שיצא בהוצאה עצמית, ללא תמיכה של מו"ל, בהרפתקה ראויה להערכה אליה יצאה הסופרת ומבלי שהדבר פגע כהוא זה ברמתו המקצועית של התוצר הסופי.
אני בוחרת ב"אגם הצללים" מפני שזה ספר שבדיוק כמו גיבורותיו העז והצליח לעוף גבוה, ולעשות קסמים.
טלי כוכבי
(פורסם במקור באתר הפנקס.)