נעים מאוד, אני רוני, ואני מציירת סיפורים. או אולי מספרת ציורים.
פעם, מזמן, הייתי טכנאית הקלטות, לולנית, פועלת ייצור במפעל אריגה, מתכנתת, קוטפת דובדבנים ומוכרת בחנות ספרים, אחר כך עבדתי בעיתונות ובהוצאות ספרים כלקטורית, עורכת ומתרגמת.
העבודות האלה היו נפלאות, אבל אני רציתי משהו אחר. מאז ומעולם חלמתי, ולא העזתי, לכתוב סיפורים. רק אחרי שנים של מאבק ונסיונות לכתוב לבד, הלכתי לסדנת כתיבה אצל נורית זרחי. במרחב שיצרה המורה הנדיבה והמופלאה הזו העזתי לכתוב את הסיפור הראשון שלי.
גנזתי אותו, כמובן, וכתבתי עוד אחד. ועוד אחד. ועוד רבים. כתבתי גם רומן ראשון, וגם אותו גנזתי.
התהליך הזה ארך שנים, אבל בסופו של דבר, כתבתי כמה סיפורים מספיק טובים, ושלחתי אותם לכתבי עת והוצאות ספרים. אחריהם יצאו גם סיפור קטן ומלוכלך, הרומן הראשון שלי, ואחריו גם ספר הפנטזיה אגם הצללים וספר העיון בית מלאכה לכתיבה ועוד לא מעט סיפורים. חלקם זכו בביקורות נעימות, אחרים בפרסים, רומן אחד אפילו נמכר מצוין.
לימדתי, ליוויתי, ערכתי. אהבתי מאוד לכתוב. זו היתה העבודה הכי טובה בעולם.
ואז הגיעה המגיפה, ואני הפסקתי לכתוב. וגם לקרוא.
אין לי תשובות לכל השאלות ההגיוניות. מה קרה, למה, איך. האם פעם אחזור. אני לא יודעת שום דבר. רק יודעת שיום אחד הרצון לעסוק במילים בצורה ההיא התפוגג. כתבתי על זה רשימה בבלוג, ממש בזמן שזה קרה, ויש שם את כל מה שאני יודעת. זה לא הרבה.
במקום זה, התחלתי לצייר. כל מה שנאמר לפני כן במילה או משפט, הופיע עכשיו בקו וכתם. ובשוליים, במרכז, מסביב, עדיין, הן. המילים. הופעת אורח. מבליחות, מספרות דבר מה.
ואז הגיעו סיפורים אחרים. הפעם, הם לא היו שלי, מתוכי. הם היו סיפורים שהזמנתי מנשים אחרות. הסיפורים הכי פרטיים שלהם.
בחגים של שנת 2022 יצא לאור בהקיץ, ספר חדש, אסופת קולות נשיים על שמספרות על הפנטזיות המיניות שלהן. אני הזמנתי אותן, ואני עורכת את הטקסטים האלה בכבוד והתרגשות. מוזמנים מאוד להזמין את הספר כבר עכשיו.
באתר הזה תמצאו מידע על כל הספרים וכל הציורים וכל מה שאני עושה בכלל, חנות שיש בה גם וגם, וגם בלוג שבו אני כותבת לעיתים רחוקות, אבל בהנאה.