עשרה כללים לכתיבה, אן אנרייט

אני מחבבת את הז'אנר של עשרה כללים לכתיבה. קראתי כבר מאות גרסאות, והן תמיד מעוררות אצלי מחשבה על הקשר בין סגנון העבודה של הסופרים ליצירה שלהם, ועל צורת העבודה שלי.

אן אנרייט היא סופרת נפלאה, חריפה, "המפגש" שלה הוא מסע נטול פשרות היישר לתוך פצע משפחתי. הגרסה שלה לעשרת הכללים לכתיבת פרוזה הפתיעה אותי קצת. יש בה את אותה כנות מוכרת, אבל האישה שמציצה בין הנקודות קלילה ומשעשעת מכפי שציפיתי. התמונה שלה, שמצאתי בוויקיפדיה, מגלה שאכן מדובר בלפריקונית אירית חמודה להפליא.

הערות אזהרה:
אל תיבהלו מהסעיף הראשון. הסעיף השמיני יעזור.
וסעיף עשר? הוא הכי נכון. והוא מאוד יפה.

12 החוקים של אן אנרייט לכתיבת פרוזה:

1. 12 השנים הראשונות הן הגרועות מכל.
2. הדרך לכתוב ספר היא ממש לכתוב ספר. עט יכול להיות שימושי, גם הקלדה היא טובה. המשיכו להניח מילים על הדף.
3. רק כותבים גרועים חושבים שהעבודה שלהם ממש טובה.
4. קשה לכתוב תיאורים. זכרו שכל תיאור הוא דעה על העולם. מצאו לכם מקום לעמוד בו.
5. כתבו מה שאתם אוהבים. ספרות מורכבת ממילים על דף; המציאות מורכבת ממשהו אחר. לא משנה כמה "אמיתי" הסיפור שלכם, או כמה "מומצא": מה שמשנה הוא הנחיצות שבו.
6. נסו לדייק בקשר לדברים.
7. דמיינו שאתם גוססים. אם היתה לכם מחלה סופנית, האם הייתם משלימים את הספר הזה? למה לא? הדבר שמעצבן את הגרסה שלכם שיש לה רק עוד עשרה שבועות לחיות הוא הבעיה בספר. שנו אותו. תפסיקו להתווכח עם עצמכם. שנו אותו. רואים? קלי קלות. ואף אחד לא היה צריך למות.
8. אפשר לעשות הכל עם וויסקי.
9. תהנו.
10. זכרו, אם אתם יושבים ליד השולחן 15 או 20 שנה, כל יום, לא כולל סופי שבוע, זה משנה אתכם. זה פשוט כך. אולי זה לא ישפר את המזג שלכם, אבל זה יתקן משהו אחר. זה יעשה אתכם חופשיים יותר.