יום שלם ראיתי שוב ושוב את הוידיאו הלא קצר הזה וסימנתי את כל הדברים שלא כדאי לעשות שוב –
והשארתי אותם שם.
ואמרתי לעצמי שזה ארוך מדי וכדאי לערוך –
ועזבתי את זה.
וידעתי שהציור לא מספיק טוב ולא טיפלתי בו עד תום ולא הקלטתי טקסט סיום –
ועזבתי.
זה מספיק טוב. זה הווידאו הראשון שצילמתי עם החרגול אולי יהיו עוד, אם יהיה כיף לכם, ואם יהיה כיף לי.
אני לא מתכוונת להיות יוטיוברית כמו שצריך. לא עריכה, לא קצב, לא מקצוענות. אני רוצה לעשות את זה בקלות וליהנות.
אז הנה, שלושים וקצת דקות שלי מציירת בדיו חום את הרדיו הישן של אמא שלי, ומהגגת בשלווה על עניינים שאינם ברומו של עולם, בואכה הזויים ממש.
אם בא לכם לצייר איתי, בואו. אפשר לצייר את הרדיו שלי, אפשר את שלכם, אפשר משהו אחר. אפשר להסתכל, או סתם לשים אותי ברקע ולהקשיב. כל מה שרואים שם זה שתי ידיים מציירות. זה די מסכם את מי שאני בעולם בשנתיים האחרונות. חוץ מהלק הסגול. סגול זה לגמרי לא אני.
בהתרגשות, בשמחה, בשעשוע – בואו לצייר איתי 
וכמו שאומרים ביוטיוברית שוטפת: תעשו לייק, סאבסקרייב ותאהבו אותי, בבקשה! לנצח!
נראה לי שככה אומרים, בכל אופן.
אין תגובות