0

למה מי אתה, לואיז גלוק?

לפני הרבה שנים, במטבח של נורית זרחי בתל אביב, שמעתי לראשונה שיר של לואיז גלוק. על הכיריים התבשלו אגסים ביין בפינג'ן קטן, דמדומי הערב עוד נאחזו בקצות השמיים. רגע לפני כן דיברנו על האבות שלנו, ועתה נורית הקריאה לאור מנורה קטנה, באינטונציה עניינית ובה בעת מהפנטת, שיר שעסק באביה של גלוק. אחר כך סיפרה לי על המשוררת הידועה שמעולם לא שמעתי את שמה והאיצה בי לקרוא עוד ועוד.

אני חייבת לנורית זרחי ולרגע ההוא את השמחה שאחזה בי בשבוע שעבר, כשנודע דבר זכייתה של גלוק בפרס נובל. בטווח ההימורים שבין הארוקי מורקמי למרגרט אטווד, אף אחד בישראל לא הבחין כמעט בשמה של המשוררת האמריקאית היהודיה הבלתי מוכרת מתחתית הרשימה. בארצות הברית גלוק מוכרת יותר, משוררת מעוטרת פרסים, שאף שירתה בתפקיד המקסים של שרת השירה.

בשנת 2014 פרסמה גלוק את הספר "Faithful and Virtuous Night". אחד השירים Nתוכו, תיאוריה של זיכרון, עבר מסע ישראלי מרתק.

Theory of Memory – Louise Glück
Long, long ago, before I was a tormented artist, afflicted with longing yet
incapable of forming durable attachments, long before this, I was a glorious
ruler uniting all of a divided country—so I was told by the fortune-teller
who examined my palm. Great things, she said, are ahead of you, or perhaps
behind you; it is difficult to be sure. And yet, she added, what is the difference?
Right now you are a child holding hands with a fortune-teller. All the
rest is hypothesis and dream.

הסיטואציה הזעירה והמקסימה שיצרה גלוק, הדיבור המתעתע על עתיד, עבר וחלום, כבשו קוראים רבים בעולם. זמן קצר לאחר שיצא הספר פרסם עוזי וייל, סופר ומתרגם ותיק ונחשב של שירה אמריקאית עכשווית, תרגום של השיר הזה בעמוד הפייסבוק שלו:

תיאוריה של זיכרון – לואיז גלוק
תרגום: עוזי וייל
לפני הרבה, הרבה זמן, לפני שהייתי אמן מעונה, נגוע במחלת הכמיהה ועם זאת חסר יכולת לגבש יחסים עמידים, הרבה לפני כל זה, הייתי שליט אדיר שאיחד את מדינתו המפולגת – כך נאמר לי על ידי מגדת עתידות שבחנה את כף ידי. דברים גדולים, היא אמרה, עתידים לקרות לך, או שכבר קרו; קשה לדעת בביטחון. אבל, היא הוסיפה, מה ההבדל? כרגע אתה ילד שמחזיק ידיים עם מגדת עתידות. כל השאר הוא השערה וחלום.

על אף השנים שחלפו, אני עדיין שומעת את השירים של גלוק בקולה של נורית זרחי, בריח אגסים ביין, במטבח בין ערביים נצחי. אבל וייל בחר לתרגם את השיר בלשון זכר. בהתחשב בנסיונו הרב כמתרגם, הנחתי שיש לו סיבה טובה לכך, וחיפשתי אותה.

השירים בספר הם מסע מיתולוגי. חלקם כתוב בשפת רבים, שבעברית היא לשון זכר לרוב, גם היום. ייתכן ששם פנה וייל אל הדובר הזכר? גלוק כתבה שירים שהדוברים בהם הם פרחי הגן – ורדים ופרגים ואחרים. אפשרי לגמרי שתכתוב שירה מפי מספר שאינו היא עצמה. אפשרי לגמרי שתכתוב אסופת שירים שהיא מיתולוגיה של מסע. אולי הקול הבוטח והגדול מאפשר לגבר להזדהות עם שיר שנכתב בקול אשה.

מעבר לאפשרות הזו, לא הצלחתי למצוא הסבר או סימוכין לבחירה של וייל. לשאול אותו עצמו נדמה כמעשה קטנוני כל כך. הרי לא מדובר בתרגום שנעשה בתשלום, כעבודה, אלא בפעולה תרבותית התנדבותית שיסודה באהבת שירה, ושירתה של גלוק בפרט. הנחתי לזה.

חמש שנים אחר כך הופיע אותו שיר ממש בעמוד הפייסבוק של חנות הספרים התל אביבית "חדר קריאה". איש אינו חתום על התרגום הזה:

תיאוריה של זיכרון – לואיז גלוק
תרגום: לא ידוע
לפני זמן רב מאד, לפני שהיתי אמנית מיוסרת, נגועה בגעגועים ובכל זאת לא מסוגלת ליצור יחסים מתמשכים, זמן רב לפני זה, הייתי שליט מהולל המאחד את כל חלקי הארץ המחולקת – כך, נאמר לי, על ידי מגדת עתידות שבחנה את כף ידי. דברים גדולים, היא אמרה, לפניך, או אולי מאחוריך, קשה להיות בטוח. ועוד, היא הוסיפה, מה ההבדל? ברגע זה את ילדה המחזיקה ידה של מגדת עתידות. כל השאר הוא השערה וחלום.

התרגום רשלני למדי, ובכל זאת, הדובר היה לדוברת. רק פרט אחד בשיר נותר זכרי במפגיע: השליט. "הייתי שליט מהולל, המאחד את כל חלק הארץ המחולקת." אם זה קורה שוב, ודאי יש לכך סיבה טובה. נראה שבכל זאת היה איזה רמז שפספסתי. פניתי אל מפעילי העמוד ושאלתי של מי התרגום, אבל הם לא ענו. נותרתי שוב בלי תשובה ברורה.

במאי השנה פרסמה המשוררת שירה סתיו תרגום משלה לאותו שיר ממש:

תיאוריה של הזיכרון – לואיז גלוק
תרגום: שירה סתיו
מזמן מזמן, הרבה לפני שהייתי אמנית מיוסרת הלוקה בערגה אף שאינה מסוגלת ליצור קשרים בני קיימא, הרבה לפני כן, הייתי שליטה מהוללת שאיחדה את כל קצותיה של ארץ שסועה – כך אמרה לי מגדת עתידות שבחנה את כף ידי. דברים גדולים, אמרה, צפויים לך, או אולי עברו עלייך; קשה לדעת לבטח. ובכל זאת, הוסיפה, מה ההבדל? ברגע זה את ילדה שאוחזת בידה של מגדת עתידות. כל היתר היפותזה וחלום.

קראתי את התרגום של סתיו בהשתאות ובהקלה. איזה פלא. המשוררת שבה להיות אשה, והשיר כתוב מפיה, וגם בעברה הרחוק מאוד היא שליטה מהוללת ולא שליט.

האנגלית הגמישה מאפשרת כתיבה חפה ממגדר. כמה חופש יש בזה, כמה פראות. לדבר בשפה שכוללת את המגדרים כולם ומתעלמת מהם בה בעת. הלוואי שגם העברית היתה מניחה מעט למגדר ולמין ולכל שדה המוקשים שביניהם. אלא שאנחנו חיים עם הסקס-מניאקית שלנו, והמתרגמים והבחירה הפשוטה לכאורה שלהם הופכים לפתע למעשה פוליטי מאין כמוהו.

התרגום של וייל, שעדיין אני סקרנית לגבי הבחירה שלו, מניח שהסיפור הזה שייך לגבר. תרגום הביניים מניח שגם אם הוא של אשה, כדי לשלוט עליה להיות לגבר.

כדי שהדוברת בשיר תזכה בקול ועוצמה ומקום, נדרשו שנים רבות, ומפגש עם אשה אחרת, משוררת מארץ זרה, שנכונה להכריע שלאשה יכול להיות קול, שיכול להיות לה כח, שהיא עשויה אפילו לשלוט בארץ שסועה.

תרגום אינו פעולה טכנית, למרות מה שנדמה לאלה שהתמכרו למהירות של גוגל טרנסלייט. תרגום הוא פעולה מודעת ששורשיה בזהות המתרגם, בין אם במודע או בהיסח הדעת. פעולת התרגום משקפת את התפיסות והאמונות של המתרגמים, ומשפיעה באמצעותם על תודעת החברה כולה.

בשעת הרצון המשונה שבה אנחנו מצויים כעת, התרגום של שירה סתיו חשוב ורב ערך במיוחד, משום שהוא מעמיד בפני קוראת העברית סיפור ששתי גיבורותיו הן נשים שיש להן קול וכח. השיר הזה הוא הזמנה לאפשרות חדשה: שנשים יכולות לשלוט בארץ שסועה ולאחד את כל קצותיה. והאפשרות הזו היא גם קריאה לפעולה ממש. בואי.

ואולי כל זה הוא רק השערה וחלום.

3 תגובות

  • Reply
    שרית קדם
    אוקטובר 13, 2020 at 6:44 am

    כך תרגמתי מזמן למגירה:
    תאוריה של זיכרון/ לואיז גלוק
    פעם, מזמן, מזמן, עוד טרם הייתי
    אמנית מתייסרת, נגועה בגעגוע ועדיין,
    חסרה את היכולת לעצב קשרים שאינם מתכלים,
    הרבה לפני כן, הייתי
    שליטה מהוללה, מאחדת קצות ארץ מפוצלת –
    כך נאמר לי מפי מגדת עתידות שבחנה את כף ידי.
    דברים כבירים, היא אמרה, נכונו לך, או שמא כבר היו;
    קשה לדעת לבטח. ועדיין,
    הוסיפה, מה זה משנה?
    ברגע זה את ילדה שמשלבת ידיים עם מגדת עתידות.
    כל השאר השערה או חלום.

    • Reply
      שאול
      אוקטובר 21, 2020 at 12:02 pm

      מעבר לעמדה הפמיניסטית, שיר צריך להיות מדויק! והוא נמצא בשיא הדיוק כדהוא נאמר כמו שכתבה אותו המשוררת

  • Reply
    עוזי וייל
    אוקטובר 27, 2020 at 3:13 am

    שלום, זה עוזי וייל. תודה מקרב לב על שלל המחמאות, ולגבי שאלתך, זו התשובה:

    האמת היא שהתלבטתי רבות. כל בחירה היתה חטא תרגומי, לא רק כי באנגלית אין זכר ונקבה ואילו העברית מחייבת לבחור, אלא בגלל שנדמה היה לי שגלוק מדגישה את ה”אתריות” של הדובר/ת, את היותו מרחף כמה סנטימטרים מעל גופו שלו, והבחירה לתת לו מגדר מורידה אותו באחת לאדמה, נותנת לו גוף כבד יותר מאשר היה לו באנגלית.

    לצד הנקבה: גלוק היא אשה, ואפשר להניח שהיא מדברת על עצמה. לצד הזכר: לא בהכרח שהיא מדברת על עצמה, ותרגום של הדוברת כנקבה הופך בהכרח את השיר ליותר אוטוביוגרפי מאשר הוא אמור להיות, ופחות רעיוני.

    בסופו של דבר בחרתי לתרגם בזכר, כי אם יש דבר אחד שלמדתי מעשרים שנה של קריאה בספריה, זה שהיא נוטה למה שאפשר לקרוא לו “צמצום אצילי”. סוג של יופי נצחי שמושג על ידי צמצום המרחב של המלה והמשפט למינימום ההכרחי. וחשבתי שלתרגם את השיר בלשון זכר הוא איכשהו, בכמה אחוזים, יותר מצומצם ויותר חסכוני ויותר משאיר אוויר של אפשרויות אחרות מסביבו, מאשר בלשון נקבה. הקראתי לעצמי את זה בלשון נקבה ובלשון זכר, והאחרון נשמע לי יותר לואיז גלוקי.

    האם צדקתי או טעיתי? אין לי מושג. יכול להיות שבאוזני קורא אחר זה היה נשמע אחרת.
    סביר, אפילו.

  • תגובה

    שינוי גודל גופנים