0

האיש שלא הביט לאחור

גיבור ישראל. קשוח. אמיץ. מיתולוגי. הרבה מילים גדולות נכתבו היום על יצחק אילן. כולן בצדק, כנראה. כולן לא כל כך עניינו את יצחק.

זכיתי להיות מתנת יום הולדת שיצחק קיבל מבניו. הם ביקשו ממני לשכנע את אביהם העקשן לכתוב את סיפור חייו, ללוות אותו בכתיבה ואולי גם לערוך את הספר ולסייע בהוצאתו לאור, בבוא העת. הגעתי לפגישה איתו רגועה ובטוחה בעצמי. אני יודעת לפתות אנשים לדבר על עצמם, לתעד את חייהם. זה לא קשה בדרך כלל.

אבל יצחק היה משהו אחר לגמרי. כבר בתיאומי הפגישה דיברנו במשך שעות – ואף פעם לא על מה שאני רציתי. כשנפגשנו זה רק החמיר. אני שאלתי על הילדות בגיאורגיה, על העלייה לארץ, על השנים הראשונות, הקשות, בשב"כ. יצחק ענה על הכל בנעימות, בקצרה. הוא הראה לי תמונות של הנכדות, אהובות לבו – ואז הוא החליף נושא.
לא היה לו שום רצון לדבר על העבר. כלום. הוא רצה לדבר על *האמת*. על הפילוסופיה של האמת, על האופן שבו היא מתבטאת בראיון, בשיחה, בחקירה. על הלוגיקה של החקירה. על איך מפריכים השערה, ולמה אי אפשר לאמת השערה לעולם. הוא ציטט מקרל פופר והדגים איך חקירה היא בעצם מהלך מתמטי רציונלי שלם. הידע שלו היה עצום, והוא רצה שאבין הכל. וכל זה כדי שאבין את מה שהוא יספר לי על רומן זדורוב.

הסיפור הזה בער בו. הידע שלו בתורת החקירות וההכרות עם חקירת המשטרה שכנעו אותו מעבר לכל ספק שזדורוב חף מפשע, והוא אמר לי שהוא מקדיש כמחצית מזמנו למשימת זיכויו – למרות שהוא עדיין ניהל במקביל חברה בינלאומית משגשגת. "שי ניצן כבר זורק אותי מהמשרד שלו," אמר לי. "אבל אני לא אפסיק עד שאצליח."
הוא ביקש שאתגייס לסייע לו במשימה הזו.סירבתי. בין חברי מצויים אנשים שקרובים מאוד אל החקירות בפרשה ואל המשפט. יצחק כעס עלי בשל כך.

אבל המשכנו לדבר. השיחות היו התגוששות מתמשכת. אני משכתי אותו אל העבר, אל הזכרונות, אל הממואר. יצחק גרר אותי בעקשנות חזרה אל ההווה – והעתיד.בסדר, אז היתה לו ילדות מורכבת בגרוזיה. אז היה קשה בשב"כ. אז הוא הראה להם שגם מהגר עם מבטא מוזר שהם מכנים "הגרוזיני" יכול להיות טוב כמוהם, טוב מהם. כל זה חשוב ומעניין, אבל זדורוב בכלא עכשיו וצריך לעשות מעשה!

יצחק היה איש חכם ועמוק, הוא קרא, הוא למד – אבל מעל לכל הוא רצה לעשות דברים. דברים גדולים, חשובים. החיים עוד ארוכים, ולא היה לו שום עניין לשקוע בזכרונות. דיברנו מדי פעם. לא הרפיתי מהנסיון לשכנע אותו לכתוב. הוא אמר לי שהתחיל משהו, עוד לא מספיק כדי להראות לי. בינתיים שלח כמה מאמרים על פילוסופיה, עוד משהו על חקירות. עוד משהו על זדורוב. לפני חודש שלח לי הקלטה של ראיון שלו ברדיו על הפרשה. שאלתי אותו שאלה על הראיון, והוא התקשר והבטיח שנדבר בקרוב. כן, הוא כותב. הוא כותב. אני צריכה להפסיק לדאוג.

הבוקר גילו לי הכותרות שחלה בקורונה ונפטר, והוא רק בן 64. נכשלתי במשימה, ואיבדתי בן שיח חכם ומקסים שחיבבתי והערכתי כל כך.

יהי זכרו ברוך.

ידיעה מורחבת על פטירתו של יצחק אילן ז"ל, ובה ההספד היפהפה של בנו יונתן.

אין תגובות

תגובה

שינוי גודל גופנים