0

האושר הוא…

פעם נורא שנאתי את כל מה שמסביב.
לא רק בעבודה, בחיים. תחזוקה וסידורים היו הסיוט שלי. נורא ריחמתי על עצמי שאני צריכה לנהל עניינים ארציים שכאלה.

לפני כמה שבועות שמעתי ראיון מעניין של יובל סער מפורטפוליו עם האמן כרם נאטור, ומאז זה אחרת. אני אחרת.

(כל הציטוטים-לכאורה פה הם בערך, רוח הדברים)

כשסער שאל את נאטור איזה חלק בעבודה הוא שונא, המרואיין נשמע תמה ממש ואמר, אני אוהב הכל. סער דחק בו לא להתייפייף. לכל אחד יש משהו שהוא לא אוהב, התעקש. לשלוח מיילים? להגיש קולות קוראים?

אבל כרם נאטור לא התבלבל. הוא חלם כל ילדותו להיות אמן, אמר, וכל מה שהוא עושה עכשיו זה חלק מלהיות אמן. והוא מת על זה.

ולפעמים זה עד כדי כך פשוט. הקשבתי, הנהנתי, ומאז גם אני ככה. כולי הכרת תודה על כל רגע בעשייה הזו. גם רשימות משלוחים וגם חיתוך ארגזים וגם הכנת המעטפות וגם סחיבה. ואפילו בתור בדואר כיף, כשמכירים את החמודה הקבועה-שאין-לנקוב-בשמה ונעים להיפגש, והיא אומרת: קנו יותר ציורים הפעם, נכון? איזה יופי!

לא חלמתי לצייר כמו רוב האמנים. היו לי חלומות אחרים. אבל זה הכי חלום, לקום כל יום ולצייר. אני אוהבת הכל. אני אסירת תודה על הכל.

ופה השיחה המרתקת עם כרם נאטור

אין תגובות

תגובה

שינוי גודל גופנים