בית מלאכה לכתיבה, הספר השלישי האהוב שלי, יצא לאור בראשית ימי המגיפה. המסע שלו אחר משל קודמיו, ואני מקווה כל כך שהוא ימצא דרכו אל הקוראים שזקוקים לו.
לשמחתי, לרגל צאתו הסופרת מאירה ברנע גולדברג ערכה איתי ראיון במאקו. מכל מה שאמרתי שם, זה מה שאני הכי אוהבת, והכי חשוב לי שיישאר פה. שאני אזכור – אולי גם אחרים:
למה לדעתך אנשים רוצים לכתוב? למה זה חשוב?
"למה אנשים רוצים לצייר? לרקוד? לשיר? כי זה כיף. אמנות זה אושר, היא ביטוי בסיסי של הטבע האנושי היצירתי. מרוב שמדברים על הקשיים אנחנו עלולים לשכוח שלפני הכל, כתיבה היא הנאה גדולה. ילדים כותבים סיפורים בקלות ובעליזות, ממציאים עלילות מופרכות בלי פחד. אף אחד עוד לא אמר להם שהם חייבים לעשות את זה כמו שצריך, לפי מערכת כללים חיצונית. אף אחד עוד לא סימן איקס אדום וכתב להם "בלתי מספיק". אז הם משתוללים. כתיבה היא גם דרך נהדרת לגלות מה אנחנו באמת חושבים ורוצים. דרך נהדרת לבחון עוד אפשרויות בחיים. דרך נהדרת לשמר עולם פנימי ויצירתי חי".
על התשובה הזו הכי הרבה אנשים כתבו לי תודה, אז אני משאירה כאן גם אותה:
הורים לילדים קטנים מתקשים מאד למצוא את הזמן לכתוב. מה את אומרת להם כשהם מתלוננים בפניך?
"אני אומרת להם שבאמת קשה לכתוב עם ילדים קטנים. שלא תמיד אפשר. אבל שאם יצליחו, הכתיבה תהיה חבל הצלה ממש. תינוקות וילדים קטנים ממלאים את הבית באור ואהבה, אבל הם דורשים התמסרות גדולה כל כך שהרבה מאיתנו מרגישים שהלכנו לאיבוד לגמרי. מי שהיינו קודם נשכח מאחור, ועכשיו אנחנו ספקי שירותים במשרה מלאה.
"הכתיבה מאפשרת לנו להיזכר מי אנחנו, לשחרר מתחים ולהיות לרגע אנשים מבוגרים עם עולם פנימי, רצונות, תשוקות. חיים. ובכל זאת, אני אומרת ששווה לנסות. עם שני הילדים הגדולים לא הצלחתי לכתוב. ניסיתי, אבל לא התעקשתי. להריון השלישי נכנסתי עם חצי ספר, אז הפעם כן התמדתי ונאבקתי, והתוצאה הייתה שההיריון והשנה הראשונה עברו עלי הרבה יותר טוב. זה עדיין היה קשה, אבל לא איבדתי את עצמי. וזה הספר הראשון שלי שיצא לאור".
זה היה הראיון שהכי נהניתי ממנו אי פעם, פשוט כי מאירה לא שאלה אותי אפילו שאלה אחת צהובה על החיים הפרטיים שלי. רק על הספר ועל הכתיבה.
אין תגובות