לקראת הקיץ, עונת ציד הסדנאות והאפשרויות, ואחרי כל השנים שבהן למדתי ולימדתי כתיבה, שבעה טיפים לבחירת סדנת הכתיבה המתאימה והטובה ביותר עבורכם:
1. אתם לא חייבים לאהוב את הספרים של המנחה. אבל אתם צריכים לכבד את העבודה שלו.
כשרון כתיבה וכשרון הוראה אינם זהים, ולמעשה אין ביניהם קשר. יש סופרים מצוינים שהם מורים איומים ויש סופרים סבירים שהם מורים נפלאים.
אם אתם לא מתחברים לספרים של המנחה, אם הסיפורים שלו עוסקים בנושאים שפחות מעניינים אתכם או שאתם מעדיפים סגנון או ז'אנר אחר, זה בסדר גמור. עדיין תוכלו ללמוד ממנו.
אבל אם אתם חושבים שהספרים שלו גרועים – עזבו. אי אפשר ללמוד ממורה שאת עבודתו אנחנו לא מכבדים.
2. רצוי לבדוק את הכימיה האישית ביניכם לבין המנחה.
לא צריך ולא כדאי להתאהב במנחה (כשזה קורה, זה לרוב נגמר רע) אבל כדאי לפחות לשוחח בטלפון לפני הסדנה כדי לקבל איזו התרשמות ראשונית. האם הוא אדם נעים? האם היא קשובה? האם אתם מרגישים נוח לשאול שאלות? האם היא שמחה לעזור?
אם המנחה לא קשוב בשיחה הראשונה, אם היא לא מתעניינת בכם או חסרת סבלנות, יש סיכוי שכך יהיה גם בשיעור. מצד שני, אם השיחה לא נפלאה אבל יש לכם תחושה שיש לכם מה ללמוד מהאדם הזה, נסו לפנות לתלמידים שלמדו אצלו או אצלה בעבר.
ובכל זאת, אזהרה זהירה: מדי פעם אנשים מספרים לי שכבר בשיחה הראשונה המורה היה קצר רוח ונוקשה, והם נרשמו בכל זאת. למה? כי הם חשבו שהוא "יכריח אותם לכתוב", "יגיד את כל האמת בפרצוף". אני זוכרת לפחות שני מקרים שבהם זה נגמר בסדנה קשה, שבה המנחה דיבר בעיקר על עצמו והתייחס לתלמידים באגרסיביות וגסות. במקרה אחד לפחות תלמידה לא כתבה אחרי הסדנה במשך שנתיים. המנחה לא צריך להיות חבר שלכם, אבל יחס מכבד הוא חלק יסודי בתהליך. וגם בחיים בכלל, האמת.
3. מידע מידע מידע
שיחת הטלפון או ההתכתבות הראשונים לא נועדו רק לעניינים חברתיים. ספרו למנחה מי אתם, מה אתם כבר יודעים, מה אתם מקווים ללמוד. האם אתם עובדים על כתב יד, האם יש לכם קשיים ספציפיים.
לא לכל הסדנאות יש תכנית שיעורים כתובה, אבל לרוב המנחים יש מסלול סדור פחות או יותר לסדנת מתחילים, לסדנת מתקדמים, לסדנאות בנושאים שונים. רבים מאיתנו עובדים עם חומרים מגוונים ומתאימים אותם לצרכים של הקבוצה שאיתה אנחנו עובדים.
אפשר לשאול פרטים על הסדנה לפני שנרשמים. אילו נושאים נלמדים בה? מה מבנה השיעור? האם כותבים בשיעורים? האם יש משוב? כמה? האם הוא ניתן על ידי המורה? התלמידים האחרים? גם וגם? האם מתמקדים רק בפרוזה או גם בשירה? האם הסדנה תתאים גם למי שכותב לנוער?
אל תתביישו ואל תחששו לשאול. המנחים צריכים להתפרנס כמובן, אבל רובנו מעדיפים שיגיעו אלינו תלמידים שהסדנה שלנו מתאימה להם, כדי שנוכל באמת לסייע להם.
4. אין דבר כזה "רמת הקבוצה"
חשוב להבהיר: אין באמת רמות אחידות ומסודרות בתהליכים יצירתיים. יש סדנאות למתחילים, למתקדמים, למתקדמים מאוד, לממש מתקדמים ואפילו לכל-כך-מתקדמים-שהיינו-צריכים-לזרוק-אתכם-אבל-הפרנסה-מחייבת.
ובכל זאת, אין באמת מדרג מדויק. בכל קבוצה קיים טווח מסוים של ניסיון, כשרון, רצינות. זה בסדר. אפשר ללמוד היטב בקבוצה מעורבת.
אל תתייחסו לסדנה כאל תחרות הכותב המצטיין או המלחמה על לבו של המנחה. זה לא יקדם אתכם. במקום זה, הקשיבו. מובן שתלמדו בעיקר מהמנחה, אבל גם העמיתים שלכם לקבוצה יכולים להיות מקור לידע, או לפחות לספק הזדמנות להתבוננות ומחשבה. אם מישהי קוראת טקסט מצוין, תלמדו ממנה. אם מישהו עושה טעויות שאתם כבר הותרתם מאחור, אתם יכולים לחגוג רגע את ההתקדמות שלכם, ואז לתרום מנסיונכם.
ולמשך זמן הסדנה, מותר ורצוי ליהנות גם מהזכות לשבת בחברת עמיתים, ולפוגג מעט את הבדידות הכל-כך אינהרנטית לכתיבה.
5. שימו לב למשך הסדנה והשיעורים
רוב סדנאות הכתיבה למבוגרים הן באורך של 6-30 שיעורים, אבל לא כולן. יש גם סדנאות חד פעמיות, ויש מרוכזות של יומיים או שלושה (וגם יותר), ברוב הסדנאות, משך הפגישות הוא בין שעתיים לשלוש.
ניסיתי את רוב סוגי הסדנאות בעצמי בעבר (חלק לא קטן מהן במסגרת כתבה שהכנתי פעם למוסף הארץ על סדנאות כתיבה). גיליתי שטווח הריכוז שלי לא עומד במפגשים של חמש שעות, שסדנאות אינטנסיביות של יומיים ממלאות לי את הבטריות עד תום, אבל אני מתקשה להתמיד אחריהן. ואף פעם לא הצלחתי להביא את עצמי להתחייב לשנה.
מה אתם מעדיפים? מה טווח הקשב שלכם? האם אתם מעדיפים חוויה אינטנסיבית? לימוד יסודות לאורך תקופה מוגבלת? מסגרת ארוכת טווח? כל האפשרויות תקפות.
6. קחו את הסדנה ברצינות.
כדי להפיק את המירב והמיטב מסדנת כתיבה, היא צריכה להתאים לכם באמת.
לפני שאתם נרשמים, ודאו שאתם יכולים להגיע בזמן, כולל פקקים וחיפושי חניה, ושלא תפסידו שיעורים רבים מדי. פעמים רבות קושי בנגישות או בעמידה בזמנים יכול לפגוע משמעותית בחווית הלמידה שלכם, ולהפריע גם לשאר הקבוצה.
7. מותר לבגוד
למדתי כל כך הרבה מנורית זרחי, המורה הראשונה הנפלאה שלי. אם הייתי יכולה, הייתי עדיין מסתופפת לרגליה היום. אלא שזה לא הסתייע, ואני התגעגעתי אליה זמן רב והייתי בטוחה שלעולם לא אמצא מורה טוב כמוה. שלוש שנים אחר כך נקלעתי לסדנה אחרת, כמעט באקראי. לא מאוד אהבתי אותה, אבל להפתעתי קיבלתי שם כמה כלים משמעותיים ותובנות חדשות.
ואז היתה הכתבה ההיא שכתבתי במוסף הארץ. שמונה מנחים ומנחות שונים בשלושה חודשים. הם היו שונים לגמרי זה מזה, בסגנון, בתכנים, באווירה. ורובם היו מרתקים, ולמדתי מהם המון. אחר כך היתה לי הזכות ללמד לצד כמה מנחים, או להתארח בסדנאות שהנחו עמיתים שלי. בכל פעם למדתי משהו חדש. תמיד.
אם מצאתם מנחה נהדרת, תישארו איתה זמן מה. אבל אלה לא נישואים, מותר לכם לרחרח קצת בחוץ, וגם לנהל רומן עם מנחה אחר. בטוח שיהיו לו תובנות אחרות, סגנון משלו, ואולי הוא רק יחזיר קצת ריגוש לתהליך. גם זה חשוב. מורים טובים יעודדו אתכם לשפר את הכתיבה, בכל דרך.
אל תשכחו, הסדנה היא לא המטרה. היא תחנה בדרך אל הכתיבה. כשאתם מרגישים שלמדתם די לעת עתה, אל תהססו להפסיק ולהקדיש את הזמן שפיניתם לכתיבה עצמה.
אם קשה לכם לעבוד לבד, חפשו קבוצת כתיבה, או שתצטרפו לחדר כתיבה מונחה.
והעיקר, תכתבו. למרות כל מה שאומרים, מותר לכם לכתוב, אם תמשיכו, אתם תשתפרו, ויש לכם משהו להגיד.
(גם אם אתם עדיין לא יודעים מה ואיך. זה בסדר גמור.)
ואם אני המורה הנכונה בשבילכם, בואו. יהיה לי לכבוד ולעונג.
אין תגובות